אחרי הבחירות ישראל ניצבת בפני בניית ממשלה מורכבת. גיזלה דאקס מדברת בריאיון על דרכים אפשריות לצאת מהתיקו, על דימוי גרמניה בעיני הישראלים ועל הסיכוי לשיפור היחסים בין שתי המדינות.
את הריאיון ערך יושוע שולטהייס
הבחירות לכנסת ב-27 באוקטובר לא הכתירו מנצח ברור. הקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם איבדה את הרוב, אבל גוש האופוזיציה בהובלת המתמודד גדי איזנקוט לא יכול להקים ממשלה בלי המפלגות הערביות, שחלקן אנטי-ציוניות. תיקו. בהתאם לכך, ממשלת גרמניה שותקת: בברלין עדיין לא מגיבים על תוצאות הבחירות בישראל.
"זה סוד גלוי שממשלת גרמניה רוצה לראות בישראל קואליציה בלי קיצונים", אומרת גיזלה דאקס בריאיון ל-The Bilateral Briefing. לדבריה, ממשלה חדשה בירושלים תהיה הזדמנות לייצב את היחסים הפגועים בין גרמניה לישראל ולבנות להם בסיס טוב יותר – גם אם בהתחלה מדיניות הביטחון של ישראל תשתנה רק מעט.
דאקס מסבירה כבר עשרות שנים לגרמנים את ישראל ולישראלים את גרמניה. בת ה-63, שנולדה בבוואריה, היא עיתונאית בינלאומית ותיקה. בשנות ה-90 הייתה כתבת המזרח התיכון של השבועון די צייט, ובימינו היא פרופסורית במרכז DAAD ללימודי גרמניה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם היא עורכת באופן קבוע סקרים על התפיסה ההדדית של ישראלים ואירופיים. קשה למצוא מישהו שמבין טוב ממנה איך מתפתחים היחסים בין גרמניה לישראל.
The Bilateral Briefing: אחרי שהבחירות בישראל לא העניקו רוב לא לקואליציה הקודמת ולא למחנה האופוזיציה בהובלת גדי איזנקוט, מדברים על תרחישים רבים להמשך. אילו מהם נראים לך סבירים ביותר?
גיזלה דאקס: קשה מאוד לומר. יש כמה אפשרויות, וכולן דומות באי-הסבירות שלהן. אחת מהן היא קואליציית אחדות גדולה עם נתניהו, איזנקוט ומפלגות נוספות. כנראה שגם הנשיא יצחק הרצוג מעדיף אותה. מדברים גם על ממשלת מיעוט בראשות איזנקוט, שהמפלגות הערביות יתנו לה גיבוי מבחוץ. קואליציה עם כל המפלגות הערביות, כולל הרשימה המשותפת, נראית לי בינתיים בלתי אפשרית. אבל כרגע עולים גם פתרונות יצירתיים מאוד.
אילו למשל?
מצד אחד, קואליציה של גוש איזנקוט עם המפלגה הערבית רע"מ ועם יהדות התורה, שהייתה עד כה בממשלת נתניהו, אבל אותתה כעת שהיא פתוחה למעבר צד. בשביל זה איזנקוט יצטרך להגיע לפשרה בחוק הגיוס, שתכלול למשל שירות אזרחי לחרדים ולערבים. מצד שני, נשקלת האפשרות לבצע שינוי חקיקה בשביל בחירה ישירה חד-פעמית של ראש הממשלה. נתניהו עצמו כבר העלה את הרעיון הזה בעבר. אפשרות נוספת היא בחירות חדשות בקרוב.
ממשלת גרמניה לא מגיבה בינתיים על הבחירות בישראל – גם משום שאין מנצח ברור. מה לדעתך חושבים בברלין על התוצאה?
מחכים שם בסבלנות. אבל זה סוד גלוי שממשלת גרמניה רוצה בישראל קואליציה בלי קיצונים. שרים כמו איתמר בן גביר הקשו מאוד על גרמניה ועל מדינות אירופיות אחרות להתנהל מול ממשלת ישראל בארבע השנים האחרונות. אם הכוחות הקיצוניים האלה לא יהיו עוד חלק מהממשלה, יהיה הרבה יותר פשוט להעמיד את היחסים בין גרמניה לישראל על בסיס טוב יותר.
"הליכה על חבל דק היא מאז ומתמיד מדיניות גרמניה כלפי ישראל, והיא נעשתה קשה עוד יותר." – גיזלה דאקס
כהונת ממשלת נתניהו השישית, שנחשבת לימנית ביותר בתולדות ישראל, הביאה איתה לא מעט מבחנים ליחסים בין גרמניה לישראל: הרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת, מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמות שבאו אחריה בעזה, בלבנון ובאיראן. איך היית מתארת את מצב היחסים הבילטרליים אחרי ארבע השנים האלה?
היחסים עדיין יציבים, אבל נמצאים תחת לחץ גדול. בכל זאת, במהלך המלחמה בעזה הטילה גרמניה על ישראל שני אמברגו נשק זמניים. בנוסף, בגרמניה מתנהל ויכוח חריף יותר ויותר סביב הרעיון שביטחון ישראל הוא "היגיון המדינה" (Staatsräson) של גרמניה. במשך זמן רב לא היה צורך לפרט מה בדיוק משמעות המחויבות הזו כלפי ישראל. אבל במהלך המלחמה בעזה היא נקלעה יותר ויותר לסתירה עם עקרונות אחרים של מדיניות החוץ הגרמנית, ובציבור היא איבדה תמיכה משמעותית. כך הפך הדיון על היגיון המדינה גם לסוגיה פנימית, וההליכה על חבל דק שתמיד אפיינה את מדיניות גרמניה כלפי ישראל נעשתה קשה אף יותר. למורכבות תורמת גם העובדה שגרמניה תלויה כיום בטכנולוגיה צבאית מישראל כדי להגן על עצמה.
את חוקרת מזה שנים רבות איך הישראלים רואים את גרמניה ואיך הגרמנים רואים את ישראל. נתחיל בישראלים: איך הם מסתכלים היום על המדינה שממנה יצאה השואה, ואיך המבט הזה השתנה?
יש לנו נתונים שחוזרים עד תחילת שנות ה-90. כשישראלים יהודים נשאלו אם היחסים של ישראל עם גרמניה יכולים להיחשב "נורמליים", אפשר לראות מגמה מעניינת: השיא היה ב-2011, עם 89 אחוזים. כששאלנו שוב את השאלה מ-2022, ההסכמה ירדה, והיא עומדת ב-2026 על 59 אחוזים בלבד. גם ההסכמה לקביעה שיש היום "גרמניה אחרת" יורדת. המגמה בולטת במיוחד אצל צעירים ישראלים.
איך את מסבירה את זה?
ייתכן שההתפתחויות בגרמניה מ-2015, עם עליית ה-AfD ועם משבר הפליטים והשלכותיו, משחקות כאן תפקיד.
הסקרים שלך מראים גם שהישראלים מסתכלים יותר ויותר בספקנות על האיחוד האירופי. האם זה משליך לרעה גם על דימוי גרמניה?
בהחלט. לפני ארבע שנים רוב הנשאלים עוד ראו באיחוד האירופי סיפור הצלחה, ואילו ב-2026 רק קצת פחות מ-20 אחוזים מהישראלים היהודים חושבים כך. אחת הסיבות היא כנראה שבשנים האחרונות היה קשה הרבה יותר לישראלים לנסוע לאירופה, ושהם גם מרגישים שם פחות ופחות בטוחים. מטעמי ביטחון, ממליצים היום לישראלים לא לדבר עברית בחו"ל. זה תרם לכך שמאז 7 באוקטובר הישראלים מופנמים יותר ומסתכלים בצורה שלילית יותר על חוץ לארץ, כולל על גרמניה.
ועם זאת, מהמחקרים שלך עולה שהישראלים עדיין רואים בגרמניה אחת מבעלות הברית החשובות ביותר של ישראל.
ישראלים יהודים רואים בהונגריה את המדינה הכי ידידותית לישראל, אבל מיד אחריה מגיעה גרמניה. בסך הכול דימוי גרמניה אצל הישראלים אמנם במגמת ירידה, אבל בהשוואה אירופית היא עדיין בעמדה טובה.
"ממשלה חדשה בירושלים עשויה להביא גם שינוי חיובי ביחסים בין שתי המדינות." – גיזלה דאקס
ולהפך? איך מתפתחת התפיסה של ישראל אצל הגרמנים?
שאלנו גרמנים איך מלחמת עזה שינתה את התפיסה שלהם לגבי ישראל. 19 אחוזים השיבו שבשנים האחרונות נעשו פרו-פלסטינים יותר, שמונה אחוזים נעשו פרו-ישראלים יותר, ו-46 אחוזים לא שינו את דעתם. השאר לא ידעו או לא רצו להשיב. להשוואה: בפולין 30 אחוזים השיבו שנעשו פרו-פלסטינים יותר, ורק ארבעה אחוזים נעשו פרו-ישראלים יותר. בסיכומו של דבר אפשר לומר שהגרמנים רואים את ישראל היום באור שלילי יותר מאשר לפני 7 באוקטובר, אבל ביחס למדינות אחרות לא הייתה הידרדרות דרמטית.
איזה סיכוי את רואה שהיחסים בין גרמנים לישראלים ישתפרו שוב בשנים הקרובות?
ממשלה חדשה בירושלים עשויה להביא גם שינוי חיובי ביחסים בין שתי המדינות. נכון, עמודי תווך מרכזיים במדיניות הביטחון של ישראל – למשל לגבי עזה או איראן – לא ישתנו באופן משמעותי גם בלי נתניהו, ומדינה פלסטינית לא תתקרב בעתיד הנראה לעין. אבל לפעמים צריך פשוט פנים חדשות כדי להניע משהו. זה כבר יהיה הרבה, אם בקבינט הבא לא יישבו שרים קיצוניים. זה יקל לא רק על הפוליטיקה, אלא גם על החברה האזרחית בשתי המדינות, להתקרב זו לזו. חילופי התלמידים ושיתוף הפעולה המדעי בין שתי המדינות נפגעו קשות בשנים האחרונות. בתחום הזה אפשר בהחלט לקוות לשינוי מגמה.




