הליכוד של נתניהו במקום הראשון באופן מפתיע, המפלגות הערביות חזקות מתמיד ואין רוב באופק: כך מגיבה התקשורת הגרמנית לבחירות לכנסת – ואיזו דרך מוצא היא רואה לאופוזיציה.
מאת יושוע שולטהייס
ישראל הלכה לבחירות, והתוצאה בינתיים היא תיקו. בליל הבחירות, המדגמים עוד נתנו לגוש האופוזיציה בהובלת הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט יתרון קטן. אבל לפי תוצאות הספירה הזמניות, דווקא המחנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מוביל. אף אחד מהגושים לא מגיע לרוב של 61 מתוך 120 המושבים בכנסת. המפלגות הערביות זכו ביותר מושבים מאי פעם.
איך פרשנים בגרמניה מפרשים את התוצאה? קו הסיקור די אחיד: ההישג של נתניהו נחשב להפתעת הבחירות, והתוצאה הטובה של המפלגות הערביות להפתעה השנייה. רבים מעריכים שישראל נכנסת לתקופה ארוכה של חוסר ודאות. דרישה אחת חוזרת בכמה מהטקסטים: המחנה של איזנקוט צריך להתגבר על ההסתייגויות שלו ולשתף פעולה עם המפלגות הערביות. אחרת, צפויות בחירות חוזרות, שמהן נתניהו עלול לצאת מחוזק עוד יותר. סקירת עיתונות.
"מאבק פוליטי מר על כל קול"
בליל הבחירות שררה תחושת ניצחון בשני צידי המפה הפוליטית. אבל החשבון לא מסתדר לאף צד, כותב חוליו סגדור, כתב ARD, בטאגסשאו, מהדורת החדשות המרכזית של השידור הציבורי הגרמני: "לאף אחד משני הגושים אין כרגע סיכוי ממשי להגיע לרוב המיוחל של 61 מושבים בכנסת בלי המפלגות הערביות". לכן, לדבריו, צפוי לישראל "ההפך הגמור מיציבות: מאבק פוליטי מר על תפקידים, שבו יתמקחו בשבועות הקרובים על כל קול וקול".
האס בשרוול של נתניהו
ליזה שניידר, עורכת המזרח התיכון בטאץ, יומון שמאלי מברלין, מעריכה בטור הדעה שלה שנתניהו יעשה הכול כדי להישאר בשלטון. העובדה שזכה במספר הקולות הגדול ביותר צפויה לעזור לו בכך. מבחינתו, הפתרון המתבקש ביותר הוא ממשלת אחדות: הליכוד יחד עם גוש האופוזיציה הציוני.
לפי שניידר, נתניהו יכול לכפות ברית כזו דרך מדיניות החוץ. במערכת הבחירות הוא הסתמך בעיקר על היחסים שלו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, וכמעט אף אחד לא מטיל ספק בכך שיהיה סבב נוסף במלחמה בין איראן, ארה"ב וישראל. "המלחמה באיראן עשויה להיות כרטיס הכניסה של נתניהו לממשלת אחדות", כותבת שניידר. אם המלחמה תתחדש, היחסים עם וושינגטון עשויים להפוך בדיוק ל"אס בשרוול" שנתניהו צריך.
"נרטיב של קורבנות" ודרך מוצא לא נוחה
הניתוח של תורה שרדר בדר שפיגל, שבועון חדשות הממוקם במרכז-שמאל, היה חריף הרבה יותר. לדבריו, מפתיע שנתניהו הצליח שוב לזכות בכל כך הרבה קולות, למרות שישראלים רבים רואים בו אחראי לכך שהטרור של 7 באוקטובר 2023 לא נמנע, ולמרות שהביצועים של ממשלתו "שנויים במחלוקת גם בתחומים אחרים". בעיני שרדר, זה משקף את מצבה של החברה הישראלית: אחרי הטבח של חמאס, המדינה "ברחה אל נרטיב של קורבנות", שגם מתנגדיו של נתניהו וחלקים נרחבים בחברה תרמו לו.
אם איזנקוט ושותפיו עדיין רוצים להחליף את ראש הממשלה הוותיק, הם צריכים לשנות כיוון, לפי שרדר: עליהם להתחייב לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות המתונות, לכל הפחות בדמות תמיכה מבחוץ בממשלה, ולקיים דיון כן על החששות והאינטרסים של האוכלוסייה הערבית. האלטרנטיבה, לדבריו, היא "הלוך ושוב מתיש", שבסופו נתניהו עלול לצאת חזק עוד יותר מבחירות נוספות.
המפלגות הערביות כלשון המאזניים
בעיני שטפי הנטשקה, המפלגות הערביות הן המנצחות האמיתיות של הבחירות. בניתוח שלה בדי צייט, שבועון ליברלי, היא מדברת על "הנקמה העדינה" של ערביי ישראל. בזכות שיעור הצבעה גבוה במיוחד, וההבנה שבעזרת הקול שלהם אפשר אולי למנוע כהונה נוספת של נתניהו, המיעוט הערבי הפך את עצמו ל"הכרחי בשאלה איזו מדינה ישראל רוצה להיות בעתיד".
יוהנס ק. בוקנהיימר מנויה צורכר צייטונג, יומון שווייצרי ליברלי-שמרני שיוצא לאור גם בגרמניה, רואה בכך גם את "הדילמה של איזנקוט". במערכת הבחירות, איזנקוט שלל במפורש קואליציה עם המפלגות הערביות, כמו פוליטיקאים רבים אחרים בגוש שלו. אפילו נפתלי בנט, שב-2021 הקים ממשלה עם רע"מ, המפלגה האסלאמית-שמרנית, לא רצה הפעם להישען על קולות ערביים. "דווקא הן יכולות לספק רוב לממשלה בלי נתניהו – כפי שגם הובטח לבוחרים", כותב בוקנהיימר.
תרחיש עבור איזנקוט
כריסטיאן מאייר, כתב המזרח התיכון של פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, יומון ממרכז-ימין, בוחן תרחיש נוסף. איזנקוט התנגד לבחירות חוזרות ושלל ממשלת אחדות עם הליכוד, לפחות כל עוד נתניהו עומד בראש המפלגה. לעומת זאת, הוא לא שלל במפורש ממשלת מיעוט שנשענת על תמיכה מבחוץ של רע"מ.
העובדה שאיזנקוט אמר שצריך לפעול עכשיו "במהירות" עשויה להעיד, לפי מאייר, על כך שהוא מתכוון להקים בעזרת המפלגות הערביות ממשלת מיעוט שתכהן כממשלת מעבר. כך הוא יוכל למנוע מצב שבו נתניהו ממשיך לכהן כראש ממשלת מעבר לאורך משא ומתן קואליציוני עקר ואולי גם בחירות נוספות.
אופטימיות ב"די צייט" וב"די ולט"
יאן רוס נשמע אופטימי יותר. בטור הדעה שלו בדי צייט, שנכתב בעקבות המדגמים הראשונים, הוא סבור שזמנה של ממשלת נתניהו תם: "עם נפילת הקואליציה הנוכחית יש שוב סיכוי להיגיון ולשיקול דעת, לסוף הדרמה וההיסטריה התמידיות שנתניהו מסמל". גם רוס רואה בשיתוף פעולה בין האופוזיציה למפלגות הערביות אפשרות סבירה – אם לא בקואליציה, אז בתמיכה בממשלת מיעוט. אבל לעת עתה, לדבריו, כדאי "קודם כול לציין את התבוסה של הממשלה". מאז ספירת הקולות, לעומת זאת, המצב של מחנה הממשלה נראה שוב טוב יותר.
יאן פיליפ בורגרד, כתב גלובלי בקונצרן התקשורת אקסל שפרינגר, מונה בדי ולט, יומון שמרני, לא פחות מארבעה מנצחים בבחירות (הטקסט פורסם גם בצהובון בילד של שפרינגר): נתניהו כ"מנצח המפתיע"; איזנקוט, שהצליח לזכות באמון של ישראלים רבים; המפלגות הערביות; ומעל הכול – הישראלים עצמם. שיעור ההצבעה היה הגבוה ביותר מזה 25 שנה, וכ-70 אלף ישראלים הגיעו במיוחד מחו"ל כדי להצביע, כי אין בישראל הצבעה בדואר. המסקנה של בורגרד: "הישראלים הראו לכל העולם עד כמה הדמוקרטיה חשובה להם".
יש לכם שאלות או הצעות? כתבו לנו: info@bilateral-briefing.com