הניצחון של די לינקה ("השמאל") והמשא ומתן הקואליציוני בברלין הגיעו עד החדשות בישראל. אבל התקשורת הישראלית עוסקת מעט מאוד בברלין, והרבה יותר בישראל. מבט ימינה ושמאלה על קיטוב, לקחים והשוואות.
מאת תומר עתיר
חודש עבר מאז הבחירות בברלין. עיר הבירה, אחת מ-16 מדינות פדרליות בגרמניה, עדיין ממתינה להקמת קואליציה ומינוי ראשת עיר מושלת (תפקיד אחד לראשות העיר וראשות הממשלה המקומית). התוצאות מעניקות רוב למפלגות הנוטות שמאלה: "השמאל" (Die Linke) עם 25.7% מהקולות, הירוקים עם 14.3% והסוציאל-דמוקרטים (SPD) עם 12.1%. סה"כ, מפלגות אלה מחזיקות ב-91 מושבים מתוך 153 בבית הנבחרים של ברלין.
אולם, שתי המפלגות המרכזיות יותר מנהלות משא ומתן זהיר עם די לינקה, לאור טענות שהסניף הברלינאי של המפלגה נגוע באנטישמיות הקשורה להתנגדות לישראל.
ישראל תופסת חלק גדול מהשיח הציבורי והתקשורתי דווקא סביב הבחירות המקומיות בברלין. אולם, איך ההתפתחויות הפוליטיות בברלין נראות בעיניים ישראליות? מה המסגור שניתן להישג הגדול של "השמאל" בבחירות? כיצד מתוארת המפלגה ויחסה אל ישראל? ואילו השוואות מועלות לאוויר, מימין ומשמאל?
"במרכז הוויכוח"
מיד לאחר שנודעו תוצאות הבחירות, "כאן" – תאגיד השידור הציבורי, דיווח שישראל "נמצאת במרכז הוויכוח" בפוליטיקה הברלינאית. די לינקה הוצגה כמפלגת שמאל רדיקלי. בכתבה לא הוזכר אף נושא אחר מלבד השפעתה של סוגיית האנטישמיות על הקמת ממשלה חדשה. "על שתי המפלגות מופעל לחץ כבד שלא להצטרף לקואליציה בראשות "די לינקה", ושמה של ישראל משורבב לעיתים קרובות בסוגיה", נכתב.
כתבה ב"מעריב" כן התייחסה גם לנושאים כמו תוכניות הדיור של "השמאל", מוצאה של מנהיגת המפלגה אליף ארלפ והשוואות בינה לבין ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני. ממדאני נמצא בקביעות בכותרות בישראל, לרוב בקשר לעמדותיו כלפיה – המוצגות כאנטישמיות. העמדה של ארלפ לגבי ישראל נחשבת למורכבת: "ארלפ הצהירה במפורש כי לישראל יש זכות קיום, גינתה קריאות לאלימות נגד ישראל… ואף מתחה ביקורת על החלטה אנטי־ציונית של מפלגתה בסקסוניה התחתונה משום שהתעלמה, לדבריה, מטבח חמאס ב־7 באוקטובר. במקביל היא ביקורתית כלפי מדיניות ישראל בעזה, מדגישה את הצורך בהגנה גם על פלסטינים ומוסלמים בברלין, ותומכת ביצירת ברית ערים תאומות בין ברלין לרמאללה לצד הקשר הקיים עם תל אביב".
"כך כבש השמאל הקיצוני את ברלין"
מאוחר יותר, באתר השמרני "מידה" פורסמה כתבה בשם "כך כבש השמאל הקיצוני את ברלין". בין השאר, מוצגים בה הקשרים של די לינקה לפעילים פרו-פלסטינים ואף לתומכי חמאס, לצד עצרות בחירות שלה שכללו תכנים נגד הג'נוסייד בעזה ובעד אינתיפאדה. ההתנגדות לישראל מתוארת כתוצאה של המפגש בין השמאל המזרח-גרמני לשמאל העירוני. "ברלין היא הזירה היחידה שבה שני העולמות הללו מצטלבים גאוגרפית ואידיאולוגית: מהמרכז והמערב העירוני: מגיע הלהט של הצעירים והמהגרים, שרואים במאבק הפלסטיני עניין זהותי, אישי וערכי עמוק. מהמזרח: מגיעים המשקעים ההיסטוריים, והתפיסות האנטי-אימפריאליסטית ותחושת הסיאוב העמוקה נגד הממסד הגרמני".
כתבה שפורסמה בימים האחרונים באתר הדתי-לאומי "מקור ראשון" חוגגת את הקשיים במשא ומתן להקמת ממשלה בראשות "השמאל". כותרתה: "השמאל בגרמניה במשבר קיומי: הדרך לשלטון עוברת בהכרה בישראל". נושא הכתבה הוא הסתירה הפנימית עמה מתמודדת המפלגה. מצד אחד, היא הגיעה קרוב מאוד לשלטון בזכות קרבתה למחאות סביב ישראל והמלחמה בעזה. ומהצד השני, כדי לתפוס את השלטון עליה להתפשר בסוגיה זו.
אראל סג"ל, הנחשב קרוב לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, כתב ב"ישראל היום" טור שמבקר את הקשר בין האידיאולוגיה המרקסיסטית לאנטישמיות ולשלילת ישראל ותוקף באותה הזדמנות גם את התנועה הסוציאליסטית בישראל. קרוב אחר, משה כהן-אליה, השווה בטור ב"מעריב" בין התנועה שמאלה בברלין לבין תנועה מקבילה ימינה שמתרחשת בישראל: "בעוד שצעיר בברלין יכול ללמוד באוניברסיטה על קולוניאליזם, יחסי כוח וזהויות מדוכאות, צעיר ישראלי בן אותו גיל עשוי לבלות שלוש שנים בצבא, ולאחר 7 באוקטובר גם חודשים ארוכים במילואים. אלה חוויות פוליטיות שונות לחלוטין, שמייצרות גם תודעה פוליטית שונה".
סולידריות משמאל ודיון בפייסבוק
ומצד השני, ב"זו הדרך" – השבועון של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, פורסם כשבועיים לאחר הבחירות טור שמביע תמיכה בדי לינקה. הכותב, פעיל "ישראלים למען שלום" בברלין, טוען שאמנם יש במפלגה אנטי-ישראליות ואנטישמיות, אך שהתופעה השנייה היא בעיה כלל-גרמנית והימין הקיצוני נגוע בה. הוא מגן על מאמצי "השמאל" לפעול נגד אנטישמיות ו"להפריד בין הביקורת על הג'נוסייד בעזה לביקורת על ישראלים ויהודים" – הוא וחבריו אף אירחו את ראשת המפלגה ארלפ בחג הסוכות. הכותב מציג את המאמצים לבצע דה-לגיטימציה למפלגה כ"מסע הפחדה" ו"ציד מכשפות" שנבנה על ידי שיח מעוות בתקשורת – כולל זו הישראלית. לדבריו, בישראל עוברות מפלגת השמאל "הדמוקרטים" והמפלגות הערביות דה-לגיטימציה דומה.
שיח מעניין בצורה מפתיעה התקיים דווקא על גבי התגובות לפוסט בעמוד הפייסבוק של המגזין הברלינאי-ישראלי "שפיץ ברלין". אחד המגיבים תהה מדוע "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) מתוארת בפוסט כמפלגת ימין קיצוני, אך ליד שמה של די לינקה לא מוזכר התיאור שמאל קיצוני. תשובת המגזין הייתה שחלק מהסניפים של AfD מסווגים על ידי הרשויות הגרמניות כארגוני "ימין קיצוני מוכח", ולעומת זאת בשמאל זה לא המקרה. דיון זה חושף את הרגישות הישראלית לקיצוניות משמאל – המזוהה יותר עם ביקורתיות כלפי ישראל, עד כדי שלילת זכות קיומה.
מה הסיקור מגלה על ישראל
האופן שבו מסוקרת הפוליטיקה הברלינאית בישראל כנראה לא עומד להשפיע על סדר היום הפוליטי בגרמניה. אולם, הוא משקף חלק מחוויית היום-יום הישראלית ומושפע מהזהות הפוליטית של חלק מהכותבים. הימין הישראלי משתמש בבחירות בברלין כדי לעמוד על הבעייתיות במחנה היריב ולהצדיק התרחקות מהמערב שנכבש בידי מוסלמים ופרוגרסיביים. השמאל – מיעוט שחלקו חי בחו"ל – דווקא מצופף שורות. ובמרכז: קולות מודאגים שמזהים סכנה בהתחזקות הקטבים הפוליטיים. המשותף לכולם: גם בזירה הפוליטית בברלין, מעניין איך ההתרחשויות ישפיעו עלינו ומה זה אומר עבור ישראל.
יש לכם שאלות או הצעות? כתבו לנו: info@bilateral-briefing.com